פסק-דין בתיק ת"א 6149-08

1.                ביום 31.3.04 רכשו התובעים, דינה וניסים סעדון דירת גג, הידועה כדירה מס' 17  בבית המשותף המצוי ברח' עולש 8 בנתניה בהתאם להסכם רכישה שצורף לכתב התביעה 17.  הדירה נרכשה מה"ה אהרון וחיה שקד. הנתבעים, בר ונלה יולש הינם  בעלי דירה  מס' 14  באותו הבנין.  לטענת התובעים הנתבעים השתלטו על חניה מס' כה' (להלן:"החניה") אשר שייכת להם שכן צמודה לדירתם ונמכרה להם בהתאם להסכם הרכישה יחד עם שטחי חניה נוספים.  לתביעה צורף תשריט שם סומנה חניה זו. עוד טענו התובעים שהנתבעים פלשו למחסן כפי שסומן על ידם בתשריט, מחסן המהווה רכוש משותף בבנין ונעשה בו שימוש יחודי על ידי הנתבעים. משכך הגישו תביעה זו לגבית דמי שימו שראויים בחניה וכן לפנות חפציהם מהמחסן.

2.                הנתבעים הגישו כתב הגנתם במסגרתו טענו שביום 6.1.97 רכשו דירתם אליה הוצמדה גם חניה מהקבלן אהרון שקד. בשנת 2003 הם פנו לקבלן, שכן ידעו שמחזיק ברשותו מספר חניות שטרם נמכרו, באמצעות נציג ועד הבית, מר אריק אורן וביקשו לרכוש חניה נוספת וכן מחסן. הקבלן נעתר והסכים למכור להם את חניה כה יחד עם המחסן הצמוד לה. סוכם שהם ישלמו סך של 24,000 ש"ח כאשר התשלום יבוצע לפי דרישה וישירות לועד הבית ו/או לבעלי מקצוע שיבצעו שיפוץ בבנין. הם אכן שילמו הסכומים. ועד הבית הודיע לעיריה שהם בעלי הזכויות במחסן ומאז משלמים הם את הארנונה עבור המחסן. התובעים כך טענו לא רכשו כלל את חניה כה' אלא חניות אחרות.

3.                דיון משפטי :

           בכל הנוגע לתביעה בגין חניה:

            כפי שאפרט להלן לא הוכיחו התובעים שרכשו דווקא החניה נשוא תיק זה מהקבלן כאשר רכשו דירתם, ולא כל חניה אחרת.

            התובעים צירפו לכתב תביעתם הסכם לפיו רכשו הדירה וכן שטח חניה של 97.5 מ"ר הצמוד לה.  להסכם לא צורף כל תשריט ממנו ניתן ללמוד היכן ממוקם שטח החניה אותו  רכשו התובעים. מדוע סוברים התובעים שרכשו דווקא חניית הנתבעים ולא חניות אחרים בבנין? לא קיבלתי לכך כל הסבר.

            התובע בחקירתו הנגדית כאשר נשאל האם הקבלן ממנו רכשו הדירה מסר להם שזו החניה שלהם, השיב שלא שוחח כלל עם הקבלן אלא זה מה שצמוד לדירתו. (ראה עמ' 8 שורות 22-24 לפרוטוקול) .  

            בהודעת האיכלוס שצירפו התובעים משנת 1993 (נספח ב' לכתב התביעה)  אשר עליה הם מסתמכים לטענתם להוכחה שאכן רכשו החניה נשוא תיק זה  ניתן לראות שבבעלות הקבלן, אהרון שקד  אותה עת היו מספר דירות- דירה מס' 15 שלה הוצמדה חניה בגודל 24.25 מ"ר, דירה מס' 16 שלה הוצמדה חניה בגודל 24.25 מ"ר ודירה מס' 17 שלה הוצמדה חניה בגודל 97.5 מ"ר.

            כן ניתן לראות שלדירות רבות כולל אף דירת הנתבעים הוצמדו חניות בשטחים של כ- 12.75-  10 מ"ר.  מכאן למדה אני ששטח של 24.25 מ"ר מהווה למעשה שטח של שתי חניות, כאשר אף ההגיון מלמד ששטח של כ- 12 מ"ר הינו שטח מספק לחניית מכונית אחת.

            הווה אומר יכול והקבלן אכן מכר לתובעים שטח חניה של 97.5 מ"ר הצמוד לדירה מס' 17, אולם מאחר ואף לדירות מס' 15, 16 היו צמודות לכל דירה 2 חניות לפי המפורט לעיל, יכול היה לעשות בחניות אלה כרצונו, ולמכור דירות אלה כאשר לכל דירה צמודה חניה אחת, כך שייוותרו בידיו שתי חניות נוספות שאינן חלק מה- 97.5 מ"ר אותן יכול היה למכור לאחרים.

            התובעים הביאו חוות דעת שמאי מטעמם שקבע את דמי השכירות הראויים עבור החניה. השמאי  כלל לא בדק זכויות התובעים בחניה, למרות שיכול היה לעשות כן ועל כן לא הוכיחו כלל תביעתם שרכשו דווקא חניה זו.

4.                עוד עלי להוסיף שמעדות התובע עלה שכאשר הגיע לראות הבנין טרם הקניה, ראה מכוניות חונות בחניה זו. (ראה עמ' 9 לפרוטוקול שורות 23-24). לא עלה מעדותו שפנה לקבלן ושאל מדוע חונים בחניה הנמכרת לו, או שמיד לאחר המכירה פנה לנתבעים וביקש שיפנו החניה. התביעה הוגשה על ידי התובעים רק בשנת 2008, כאשר אם אכן לטענתם זו החניה שצמודה לדירתם מדוע לא הוצגה בפני כל פניה של התובעים לנתבעים כבר בשנת 2004 הדורשת מהם לפנות החניה?

            מעדות הנתבע שלא נסתרה עלה שבשיחה שקיים עם התובע מסר לו התובע שאין לו כל טענה לגבי החניה שלו, וכי הכל בסדר מבחינתו.  (ראה עמ' 20 שורות 22-24 לפרוטוקול). כאשר עדות זו מצטרפת לאמור לעיל למדה אני מכך שהתובעים לא סברו  שהנתבעים פלשו לחנייתם.

5.                הנתבעים הגישו כתמיכה בטענותיהם את תצהירו של מר אריק אורן שהיה נציג וועד הבית אותה. עת. מתצהירו עלה שהתובעים טענו אף נגדו שהינו משיג גבול בחניה אותה רכשו חניה ו' שהיא  חניה שהוצמדה לדירתו, חניה מס' ו' אותה רכש עם דירתו.  לאחר שניהל דין ודברים עם התובעים במסגרתו הראה להם מסמכים בכתב הם חזרו מטענתם ורק טענו ששטח החניה בפועל גדול יותר מזה שנמכר לו. על כן הסכים להקטנת שטח החניה שלו בחצי מטר. (ראה סעיפים 14-15 לתצהירו).

            בבית המשפט כאשר עומת התובע עם טענות אלה השיב שלא היה כל הסכם פשרה עם אריק (ראה עמ' 10 שורה 33, עמ' 11 שורה 1).

            הווה אומר, התובעים אף מול אריק אורן, דייר אחר בבנין, טענו לגבי חניה הצמודה לדירתו שנמכרה להם בהסכם מבלי שהוכיחו כלל ועיקר שנכללת בשטח של 97.5 מ"ר חניה, כפי שמבקשים לעשות כעת.

6.                לא זו אף זו, מתצהירו של אריק אורן עלה בנוסף שבמסגרת הסכם שהיה בין הדיירים הם הסכימו כולל הנתבעים שחניות מס' 13 ו 25 הינן חניות פנויות.(ההסכם צורף כנספח ד' לתצהירו) . כאשר נשאל התובע האם אלה חניות פנויות טען שהן שייכות להם (ראה עמ' 10 שורות 4-5).  התרשמתי מעדותו שהתובע סובר שכל חניה הקיימת בבנין שייכת להם . כן לא קיבלתי ממנו כל הסבר לשוני מהותי בין הסכמתו במסגרת ההסכם לעיל לבין עדותו בחקירה.

7.                מר אורן העיד לענין השטח של 97.5 מ"ר אותו רכשו התובעים הצמוד לדירתם כחניה:

" ש.      אתה יכול להצביע איפה יש בתרשים הזה חניה בשטח כולל של 97 מ"ר?